הגיל השלישי בישראל הינו פלח אוכלוסייה אשר ממשיך לגדול עם השנים כתוצאה

מעלייה בתוחלת החיים הנובעת מעלייה ברמת החיים, שיפור השירותים הרפואיים והמצב

הבריאותי של האוכלוסייה.

 

לצד השינויים הגופניים, הקשיש נאלץ להתמודד עם קשיים בתחום המוטורי, הקוגניטיבי והרגשי. 

 

בעבודה עם הכלב ניתן לעבוד על שלושת התחומים באופן הבא:

 

מוטורי: בגיל השלישי, חלים שינויים גופניים-פיזיולוגיים רבים, אשר גורמים לירידת היכולת

התפקודית מוטורית של הקשיש.

• הכלב משמש ככלי לשיפור ושימור עצמאות תפקודית וביצועי הגוף, תוך שהוא מעלה את

המוטיבציה של הקשיש לבצע פעולות שונות, כגון: יציאה לטיול, משחק בכדור, ליטוף וכד'.

פעולות אלה מקדמות את השיקום הפיזותרפיסטי (בשיטת מקנזי).

• כמו-כן, הכלב מסייע בשימור יכולת הקשיש לבצע פעולות יום יומיות (ADL) וזאת בעזרת

אימון המיומנויות על הכלב- הלבשה, צחצוח, שימוש בכלים וכד'.

 

קוגניטיבי: קוגניציה היא למעשה תהליכי רכישתם, עיבודם ויישומם של הידע והמידע המצוי

ברשותו של אדם ובניהם: חשיבה, תפיסה, הבנה, למידה, קשב, זיכרון ועוד.

בגיל השלישי חלה ירידה קוגנטיבית, לרוב עקב מחלה (דימנציה, אלצהיימר..).

• הכלב משמש כטריגר לחשיבה, זיכרון, ולמידה, ועל ידי כך מסייע באימון המוח ובשימור

יכולות קוגניטיביות קיימות.

 

רגשי: השינויים הפיזיולוגיים, המשפחתיים והתעסוקתיים שחווה הקשיש, עלולים להוביל לקשיים רגשיים.  הקשיש עלול לחוש בלבול רב, רגשות קשים של בדידות ואובדן שליטה על חייו. 

• הכלב, שהינו חיה תקשורתית- חברתית, מסייע בשיפור מצב הרוח והפגת תחושת הבדידות. 

• כמו-כן, רמת האילוף הגבוהה של הכלב הטיפולי, מסייעת לקשיש לשלוט בו באופן שמקדם את תחושת העצמאות והיכולת של הקשיש.  

• כמו-כן, הכלב מעניק אהבה ללא תנאי ושיפוטיות, ללא קשר למצבו של הקשיש.

 

הטיפול באמצעות הכלב, נוגע בתחומים אלו ונתפר בהתאם לצרכיו של כל קשיש, על מנת להיענות לצרכיו הייחודיים.

 

לסיכום, הגיל השלישי טומן בחובו אתגרים רבים. שילוב הכלב בתוכנית הטיפול מאפשר קידום מטרות טיפוליות בתחום המוטורי, הקוגניטיבי והרגשי, בסביבה נעימה, מכילה ומתגמלת.