פיגור שכלי או לקות שכלית היא הפרעה נוירולוגית התפתחותית שבאה לידי ביטוי בתפקוד

אינטלקטואלי נמוך.

התסמינים הבסיסיים של פיגור שכלי כוללים מנת משכל נמוכה מהנורמה וקשיי הסתגלות

כשבין היתר מדובר על קושי בהסתגלות חברתית, תקשורתית, תפקודית, גופנית ועוד. 

 

מתוך: (http://www.pigur.co.il) 

 

קושי רגשי: החוייה של אדם הלוקה בפיגור הינה לרוב קשה ומטלטלת ריגשית.

הקושי בהשתלבות בחברה גורם לתחושת אי מסוגלות, דימוי עצמי נמוך ועלול אף להידרדר

לדיכאון ומחלות נפש נוספות:

• הכלב, שהינו חיה תקשורתית- חברתית, מסייע בשיפור מצב הרוח והפגת תחושת הבדידות.

• היכולת להכווין את הכלב מאפשרת יצירת סיטואציה מיטיבה בה המטופל חווה הצלחה, העצמה,

        ותחושת מסוגלות (משחק בכדור, האכלה של הכלב וכד’).

• כמו-כן, הכלב מעניק אהבה ללא תנאי ושיפוטיות, ללא קשר למצבו של המטופל.

 

קוגניציה: קוגניציה היא הנפגעת העיקרית בתסמונת הפיגור השיכלי.

• הכלב משמש כטריגר לחשיבה, זיכרון, ולמידה, ועל ידי כך מסייע באימון המוח ובשימור יכולות קוגניטיביות קיימות.

 

תקשורת: הקושי ביצרת תקשורת נכונה עם הסביבה מקשה על הלוקה בפיגור שיכלי להשתלב בחברה.

• הכלב מהווה פלטפורמה לאימון תקשורת בריאה לרבות: מרחב אישי, ויסות מגע, תקשורת מילולית וכד’

 

מוטוריקה: לצד קושי קוגנטיבי, לרוב הלוקה בפיגור שיכלי יציג גם קושי מוטורי, לדוגמא: קושי בהליכה ושימוש במדרגות (מוטוריקה גסה), וקושי בקשירת שרוכים או שימוש בכלים לאכילה (מוטוריקה עדינה).

• הכלב משמש ככלי לשיפור ושימור עצמאות תפקודית וביצועי הגוף, תוך שהוא מעלה את המוטיבציה של המטופל לביצוע פעולות שונות כגון: יציאה לטיול, ליטוף, זריקת כדור וכד’.

• כמו-כן, הכלב מסייע בפיתוח ושימור של פעולות יום יומיות (ADL) וזאת בעזרת אימון המיומנויות על הכלב- הלבשה, צחצוח, שימוש בכלים וכד'.

 

לסיכום, תסמונת הפיגור השיכלי מקשה על הלוקים בה להשתלב בחברה ולחוש אנידבדיאולים שווים. הכלב הטיפולי תורם לפיתוח ושימור מיומנויות נחוצות, הן בתחום המוטורי והן בתחום הקוגנטיבי-תקשורתי תוך יצירת אווירה בטוחה, מכילה ומתגמלת.