“הפרעת קשב וריכוז היא תסמונת נוירולוגית העוברת בדרך כלל בתורשה. היא מתאפיינת

בהסחות דעת, אימפולסיביות וחוסר מנוחה. תסמינים אלה קיימים למן גיל הילדות.

אצל הלוקים בהפרעת קשב עצמת התסמינים ושכיחותם גבוהים יותר מאשר אצל אלו הנמצאים

באותה רמה התפתחותית (ללא הפרעת קשב), כך שהתסמינים פוגעים בתפקוד היומיומי)” 

(האלוול ורייטי, 2001)

 

הפרעת קשב וריכוז הינה שכיחה ביותר. הקושי בריכוז ושמירה על קשב לאורך זמן, לעיתים בצירוף

היפר-אקטיביות (ADHD) מקשה בביצוע פעולות יום יומיות, יצירת ותיחזוק קשרים

בין אישים, וביצוע משימות.

בנוסף הקשיים הנ”ל מייצרים תחושת חוסר מסוגלות ותורמים לביטחון עצמי ירוד ותסכול.

 

• הכלב, שהינו חיה תקשורתית- חברתית, מאפשר יצירת קשר בטוח ומכיל. הכלב אינו שופט

ואינו מתאכזב מהמטופל, הן בהצלחות והן בכישלונות.

 

• בזמן המפגש המטופל הוא זה ש”נוהג” את הכלב. חווית השליטה בכלב הינה מעצימה ביותר

ומחזקת את תחושת הסוכונות (agency).

 

• היכולת להכווין את הכלב הטיפולי, שהוכשר לתפקיד, מאפשרת בניית סטינג טיפולי המייצר הצלחות והתנסויות בסביבה בטוחה ומכילה. בעבודה עם הכלב המטופל זוכה לחוות הצלחות המעצימות אותו, מעלות את ביטחונו העצמי ותורמות לתחושת המסוגלות.

 

• הכלב מייצר מוטיבציה לביצוע פעולות. בעזרת מוטיבציה זאת ניתן להעניק למטופל אסטרטגיות התמודדות עם אתגר וכישלון, כמו גם אסטרטגיות תכנון ואירגון, כל זאת תוך שימת לב על איזון בין אתגר להצלחה.

 

• הפעילות עם הכלב היא פיזית ומאפשרת פריקה וניתוב אנרגיה. 

​​

לסיכום: המפגש עם הכלב הטיפולי מהווה חוויה חיובית ומעצימה עבור אדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז.

 הכלב מאפשר תירגול מיומנויות חיים נחוצות, והתמודות עם אתגרים תוך יצירת סביבה בטוחה ומכילה, סביבה אשר נוצרת בעיקבות הקשר היחודי הנוצר בין המטופל לכלב.